פיצוי על סירוב לעלות למטוס: מה מגיע לך

כאשר טיסה סובלת מ-overbooking, בקשת סוכן השער למתנדבים אינה מחווה. זהו הצעד הראשון בהליך משפטי שמחלק את הנוסעים לשתי קבוצות עם זכויות שונות: אלה שמתנדבים לוותר על מושב, ואלה שמסרבים להעלותם למטוס שלא מרצון. ההבחנה קובעת אם אתה מנהל משא ומתן על שובר או שזכאי לתשלום חוקי במזומן. המכשיר שיוצר את הזכאות, טווח המרחק שקובע את הסכום, וסף העיכוב שמפעיל אותו - כולם משנים את התשובה. עמוד זה מפרט כיצד פועל הכלל, במה תלויים הנתונים, ומה לעשות כאשר השער מבקש מתנדבים.

הכלל שקובע את הכסף

overbooking הוא חוקי. חברות תעופה מוכרות יותר מושבים מאשר המטוס מכיל כי חלק מהנוסעים לא מתייצבים. כאשר יותר נוסעים מחזיקים בהזמנות מאושרות ועומדים במועד הצ’ק-אין מאשר מושבים, חברת התעופה חייבת לבחור מי יישאר מאחור. בחירה זו יוצרת את ההבחנה.

מתנדב הוא נוסע שמקבל את הצעת חברת התעופה לוותר על מושב מאושר בתמורה להטבות מוסכמות. התנאים ניתנים למשא ומתן. חברת התעופה עשויה להציע שובר, מיילים, זיכוי טיסה, טיסה מאוחרת יותר, או מזומן. שום דבר בתקנה לא קובע מינימום למתנדבים כי העסקה היא חוזה, לא זכאות חוקית.

סירוב לעלות למטוס שלא מרצון הוא נוסע שמסרבים להעלותו בניגוד לרצונו בגלל שהטיסה נמכרה ביתר, ושהוא עמד בדרישות הצ’ק-אין והאישור של חברת התעופה. נוסע זה זכאי לפיצוי לפי מכשיר ספציפי. המכשיר תלוי מהיכן הטיסה יוצאת, היכן חברת התעופה מבוססת, ולאן הטיסה מגיעה.

שלושה משטרים מכסים את רוב המקרים:

• Regulation (EC) No 261/2004 חל על טיסות היוצאות משדה תעופה באיחוד האירופי, באזור הכלכלי האירופי, או בבריטניה (לפי החוק הבריטי שנשמר), ועל טיסות המגיעות לאיחוד האירופי/אזור הכלכלי האירופי במוביל מהאיחוד האירופי/אזור הכלכלי האירופי. הוא קובע טווחי פיצוי קבועים לפי מרחק.
• אמנת מונטריאול (1999) חלה על הובלה בינלאומית בין מדינות שהן צד לה. היא מסדירה נזקים בגין עיכוב, אך אינה קובעת סכום קבוע לסירוב לעלות למטוס. היא המכשיר שמאחורי חובת חברת התעופה להחזיר כספים או לשנות מסלול.
• כלל משרד התחבורה האמריקאי (US DOT) (14 CFR Part 250) חל על טיסות לארצות הברית, ממנה, או בתוכה. הוא קובע נוסחה שונה, הקשורה למחיר כרטיס לכיוון אחד ולאורך העיכוב.

טיסה יכולה ליפול תחת יותר ממשטר אחד. הנוסע בוחר את המועדף, אך חברת התעופה תחיל את זה שמסדיר את חוזה ההובלה.

במה תלויים הנתונים

אין נתון בודד שעונה על מה מגיע לך בטיסה עם overbooking. כל סכום מותנה. הטבלה שלהלן מפרטת את התנאים שמשנים את הנתון, לא את הנתון עצמו, כי הנתון שונה לפי מוביל, מסלול, והתאריך שבו נבדק הכלל.

לפי Regulation 261/2004, טווחי הפיצוי קבועים באירו. הסכום תלוי בטווח המרחק והאם הוצע לנוסע שינוי מסלול. התקנה גם מחייבת את חברת התעופה להציע סיוע (ארוחות, לינה, תקשורת) ובחירה בין החזר כספי לשינוי מסלול. הפיצוי במזומן נפרד מהסיוע.

לפי כלל US DOT, הסכום הוא כפולה של מחיר כרטיס לכיוון אחד, בכפוף לתקרה. הכפולה והתקרה קבועים בכלל ותוקנו לאורך זמן. כלל ה-DOT גם מחייב את חברת התעופה לספק הצהרת זכויות בכתב בשדה התעופה.

לפי אמנת מונטריאול, אין נתון קבוע לסירוב לעלות למטוס. הנוסע חייב להוכיח את הנזק. חברת התעופה עשויה להפחית או להימנע מאחריות אם נקטה בכל האמצעים הסבירים או אם העיכוב נגרם מנסיבות יוצאות דופן.

חישוב לדוגמה: Regulation 261/2004

נוסע מסורב לעלות למטוס שלא מרצון בטיסה מפריז לניו יורק, מרחק של יותר מ-3,500 ק”מ. חברת התעופה מציעה טיסה מאוחרת יותר שמגיעה שלוש שעות לאחר מועד ההגעה המתוכנן המקורי. הנוסע מסרב ומשנה מסלול לטיסה שמגיעה חמש שעות מאוחר יותר. הנוסע רוצה לדעת את הפיצוי לפי Regulation 261/2004.

שלב 1: אשר את המשטר.
שדה היציאה באיחוד האירופי. Regulation 261/2004 חל.

שלב 2: אשר את טווח המרחק.
פריז לניו יורק הוא יותר מ-3,500 ק"מ.
הטווח הגבוה ביותר חל.

שלב 3: אשר את העיכוב ליעד הסופי.
הטיסה ששונתה מגיעה 5 שעות לאחר מועד ההגעה המתוכנן המקורי.
עיכוב של 4 שעות או יותר ביעד הסופי אינו מפחית את הפיצוי.

שלב 4: בדוק אם חברת התעופה הציעה שינוי מסלול.
הנוסע שונה מסלול, אך העיכוב עלה על הסף.
סכום הטווח המלא משתלם.

שלב 5: החל את סכום הטווח.
הסכום קבוע באירו בתקנה.
הנתון משתנה עם גרסת התקנה בתוקף.
בדוק את הגרסה הנוכחית לפני ציטוט מספר.

שלב 6: הוסף סיוע.
ארוחות, לינה ותקשורת נפרדים מהפיצוי במזומן.
חברת התעופה חייבת לספק אותם, או להחזיר קבלות סבירות.

הקורא יכול לחזור על כך עם המרחק, העיכוב ועובדות שינוי המסלול שלו. השלב שלרוב משנה את התשובה הוא שלב 3: העיכוב ליעד הסופי, לא העיכוב לשדה התעופה המקשר. נוסע ששונה מסלול דרך מרכז אחר עשוי להגיע מאוחר יותר מהמסלול המקורי, וההגעה המאוחרת הזו היא זו שנחשבת.

מה אנשים טועים לגבי התנדבות

הטעות טבעית כי סוכן השער מציג את ההצעה כטובה. הסוכן מבקש מתנדבים, מציע שובר, והנוסע מקבל כי שובר נשמע כמו כסף חינם. מה שההצעה בדרך כלל משמיטה היא הזכות למזומן שהייתה חלה אם הנוסע היה מסרב ומסורב לעלות למטוס שלא מרצון.

לפי Regulation 261/2004 וכלל US DOT, נוסע שמתנדב אינו זכאי לפיצוי החוקי. המתנדב הסכים לתנאי חברת התעופה. אם השובר שווה פחות מהסכום החוקי, הנוסע ויתר על ההפרש. חברת התעופה יודעת זאת. לכן סוכן השער מבקש מתנדבים לפני סירוב לעלות למטוס שלא מרצון.

הטעות השנייה היא להניח שהשובר הוא מזומן. שוברים רבים הם זיכויי טיסה עם תאריכי חסימה, תאריכי תפוגה והגבלות שהופכים אותם לשווים פחות מערכם הנקוב. שובר לטיסה עתידית אינו זהה לתשלום עבור המושב שוויתרת עליו. הנוסע צריך לשאול מה שווי השובר במונחים כספיים, מתי הוא פג, והאם ניתן להשתמש בו בכל מחיר.

הטעות השלישית היא להאמין שחברת התעופה חייבת למצוא מתנדב לפני סירוב לעלות למטוס. היא לא. אם אף אחד לא מתנדב, חברת התעופה עשויה לסרב להעלות נוסעים שלא מרצון ולשלם את הפיצוי החוקי. חברת התעופה מעדיפה מתנדבים כי העלות המוסכמת often נמוכה יותר.

הטעות הרביעית היא לפספס את מועד הצ’ק-אין. הזכאות החוקית חלה רק על נוסעים שעמדו בדרישות הצ’ק-אין והאישור של חברת התעופה. נוסע שמגיע מאוחר או לא מאשר עשוי להיות מסורב לעלות למטוס מסיבה שאינה overbooking, וכלל הפיצוי אינו חל.

תביעה ישירה

ההליך לתביעה ישירה נקבע לפי המשטר. לפי Regulation 261/2004, הנוסע מגיש תביעה לחברת התעופה. חברת התעופה חייבת להשיב בתוך פרק זמן קבוע. אם חברת התעופה מסרבת, הנוסע יכול להתלונן לגוף האכיפה הלאומי של מדינת היציאה או ההגעה. לפי כלל US DOT, הנוסע מתלונן תחילה לחברת התעופה, ואחר כך ל-DOT אם חברת התעופה לא פותרת את התביעה. לפי אמנת מונטריאול, הנוסע חייב להודיע לחברת התעופה בכתב בתוך פרק זמן קבוע ועשוי לתבוע אם התביעה לא נפתרת.

המסמכים שחשובים זהים בכל משטר: ההזמנה המאושרת, כרטיס העלייה למטוס או רשומת הצ’ק-אין, הצהרת סירוב לעלות למטוס בכתב מחברת התעופה, וקבלות עבור הוצאות. חברת התעופה חייבת לספק הצהרת זכויות בכתב בשדה התעופה. אם היא לא עושה זאת, הנוסע צריך לבקש אותה.

חברת תביעות מרוויחה את חלקה כאשר הנוסע לא רוצה להתמודד עם ההליך, כאשר חברת התעופה סירבה לתביעה תקפה, או כאשר הסכום גדול מספיק שאחוז שווה לשלם. היא אינה מרוויחה את חלקה כאשר התביעה פשוטה, כאשר חברת התעופה משלמת promptly, או כאשר הסכום קטן. אתר זה אינו מוכר תביעות, כך שהתשובה הכנה היא שהנוסע יכול בדרך כלל לתבוע ישירות. טופס התביעה של חברת התעופה עצמה הוא הצעד הראשון. גוף האכיפה הוא השני.

מה שעמוד חברת התעופה לא יגיד

העמוד של חברת התעופה עצמה על סירוב לעלות למטוס יתאר את הפיצוי כמחווה של רצון טוב. זה לא. לפי Regulation 261/2004 וכלל US DOT, זו זכאות חוקית עם תנאים. עמוד חברת התעופה גם יתאר את הצעת המתנדבים כהטבה. זה משא ומתן, והצעת הפתיחה בדרך כלל נמוכה מהסכום החוקי. עמוד חברת התעופה לא יגיד לנוסע שקבלת שובר עלולה לשלול זכות למזומן, כי חברת התעופה מעדיפה את השובר.

הנתונים שונים לפי מוביל, מסלול, והתאריך שבו נבדק הכלל. טווחי המרחק, ספי העיכוב, וכפולות המחיר תוקנו. נתון שצוטט בלי גרסת התקנה או התאריך שבו נבדק אינו נתון שהנוסע יכול להסתמך עליו. הכלל, התנאי, והמכשיר הם מה שחשוב. המספר בא אחר כך.